החלטה בתיק בש"פ 5798/13

           לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 12.9.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 24617-12-12 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

תמצית עובדות כתב האישום

1.        כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וחובת פוליסה, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

           לפי כתב האישום, ביום 27.11.2012, בסמוך לשעה 20:00, נהג המשיב ברכב מסוג "מזדה לנטיס" באיזור התעשיה ברהט. באותה העת המתינו בלשי תחנת רהט שהיו בפעילות משטרתית סמויה להגעתו של המשיב בסמוך לכיכר "סמי שווארמה". עם הגעתו של המשיב למקום, החלו הבלשים לנסוע אחריו, קראו לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה שבניידת וסימנו לו לעצור באמצעות אורות הניידת. המשיב, אשר הבחין בבלשים, נכנס לתחנת דלק סמוכה שם האט תחילה את מהירות נסיעתו, ואז האיץ לפתע, ביצע פניית פרסה, יצא מתחנת הדלק ונמלט במהירות ברכבו. במהלך מרדף שהתנהל אחר המשיב, נהג המשיב באופן שסיכן את בטיחותם של משאית ורכבים שנסעו בכביש ואילץ אותם לסטות במהירות לשולי הכביש. המשיב אף נסע במהירות לעבר קבוצת ילדים ששיחקו בצומת ונמלטו מפניו, חלקם תוך כדי מעידה. לבסוף, עצר המשיב את רכבו במקום הסמוך לביתו, שם הצליח לצאת מרכבו שהיה חסום על ידי ניידת המשטרה ולהימלט כשהוא מכסה את פניו. בעת שניסו הבלשים לעצור את המשיב התקבצו במקום אנשים רבים שהשליכו לעברם חפצים, קיללו אותם, איימו עליהם בפגיעה בגופם ודרשו מהם לעזוב את המקום. בשל כך נאלצו הבלשים לעצור את המרדף והמשיב נמלט.

תמצית הליכי המעצר

2.        המשיב נעצר ביום 2.12.2012 ומעצרו הוארך מעת לעת. ביום 11.12.2012 הורה בית משפט השלום לשחרר את המשיב בשל פגם בהצהרת התובע, החלטה אשר נהפכה בערר לבית המשפט מחוזי למחרת היום ומבלי שהמשיב שוחרר. רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה בבית משפט זה (החלטת השופטת ע' ארבל בבש"פ 9150/12 מיום 2.1.2013).

3.        ביום 12.12.2012 הוגש כתב האישום נגד המשיב בד בבד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ולקיומה של עילת מעצר. על כן, התמקד הדיון בשאלת קיומה של חלופת מעצר מתאימה. ביום 9.1.2013 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. יוער, כי בית המשפט המחוזי נדרש, למעלה מן הצורך, לתשתית הראייתית בתיק וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. בהמשך, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות החלופה המוצעת; לא ניתן ליתן במשיב אמון ואין לחרוג מן הכלל המורה על מעצר עד תום ההליכים של נאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת. זאת, בין היתר, על רקע עמדת שירות המבחן שלא בא בהמלצה חיובית בעניינו של המשיב.

תמצית ההליכים בתיק העיקרי

4.        ביום 25.12.2012 הוקרא כתב האישום למשיב. המענה לכתב האישום ניתן רק כעבור כחמישה חודשים, וזאת בין היתר בשל בקשות דחיה מצד המשיב בשל החלפת ייצוג ולימוד חומר החקירה, הפניית התיק לישיבת גישור אליה לא הגיע בא כוח המשיב, והגשת בקשה להסרת חסיון מטעם המשיב. ביום 12.6.2013 החלה פרשת התביעה ונשמע עד התביעה הראשון. לבקשת בא כוח המשיב, נדחה הדיון להמשך הוכחות ליום 1.7.2013. במועד זה העידו שני עדים נוספים, האחרון נחקר בחקירה ראשית בלבד, והתיק נקבע לתזכורת למחרת. ביום 2.7.2013 הודיעו הצדדים כי טרם הגיעו להסדר וביקשו להמשיך בהוכחות ומועד נוסף להוכחות בו יישמע העד הנ"ל נקבע ליום 8.9.2013.

נימוקי הבקשה

5.        המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד ע' פרג'ון - טוענת כי נשקפת מן המשיב מסוכנות ממשית וכי מעשיו מעידים כי אין לו מורא מפני החוק. המשיבה מציינת כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.2.2013, בבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, הודגש כי הבעיה טמונה במשיב ולא בחלופת המעצר. המבקשת מציינת עוד כי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של מעשה מגונה, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור. המבקשת מוסיפה כי קיים חשש להימלטות המשיב מפני אימת הדין, לנוכח התרשמות שירות המבחן, העונש הצפוי לו וניסיונו להימלט מפני השוטרים. לבסוף, נטען כי עיקר השיהוי במשפטו של המשיב רובץ לפתחה של ההגנה, כי קבועים דיוני הוכחות בסמוך לאחר סיום פגרת הקיץ (ביום 8.9.2013 וביום 12.9.2013) וכי יש לקוות שהדיון יתקדם באופן משמעותי בתקופה הארכה המבוקשת.

תגובת המשיב

6.        המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד שאפיק אבו-האני - טוען כי יש לדחות את הבקשה. המשיב טוען כי לא הוא זה אשר נהג ברכב וכי אין עדי ראיה שזיהו אותו כמי שנהג ברכב. בהקשר זה טוען המשיב למחדל חקירתי בכך שלא נלקחו דגימות דנ"א מהרכב כדי לוודא את זהות הנהג, שעה שאין ראיה ישירה המפלילה אותו. בנוסף לכך טוען המשיב כי לא ברורה טיבן של הידיעות המודיעיניות שלכאורה מפלילות אותו. באשר לאמרותיו של המשיב לפני המדובב, טוען המשיב כי אלה נמסרו בשל חששו מהעצירים האחרים ששהו איתו ולפיכך נאלץ לבדות "כיסוי הגנתי".

           הגם שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ולקיומה של עילת מעצר, המשיב סבור כי טענתה של המבקשת בדבר מסוכנותו אינה מבוססת, שכן מדובר במרדף קצר ולא נגרמה פגיעה בנפש. עוד טוען המשיב, כי בנסיבות האמורות מדובר ברף התחתון של העבירה שעניינה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כאשר רף ענישה זה נע לטעמו בין ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. במענה לטענה זו של המשיב טענה המבקשת כי רף הענישה שונה מהנטען והוא חמור פי כמה וכמה. עוד טוען המשיב כי מאז נעצר בגין האירועים מושא כתב האישום חלפו למעלה מתשעה חודשים. מעצרו הביא למשבר משפחתי שכן הוא המפרנס העיקרי. במהלך מעצרו נפטרה אחותו ולא הותר לו לצאת להלוויה. המשיב טוען כי שתי ישיבות ההוכחות שנקבעו בחודש ספטמבר לא יספיקו לסיום המשפט וצפויה התמשכות נוספת. מכל הטעמים דלעיל, עותר המשיב לדחיית הבקשה.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחיה והאזנתי בקשב רק לטיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

8.        הכלל הוא כי נאשם המצוי במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו. החריג לכלל הוא הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. ברם, ישנן נסיבות בהן חרף התמשכות ההליכים יצווה בית משפט זה על הארכת מעצרו של נאשם, זאת בשים לב, בין היתר, למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור לצד שיקולים כבדי משקל נוספים כגון הכבדה על מיצוי ההליך המשפטי. במסגרת האיזון הנדרש נלקח בחשבון, בין היתר, גם עברו הפלילי של הנאשם, צפי התקדמות ההליכים בתיק העיקרי והגורמים להימשכות ההליך [ראו למשל: בש"פ 6208/12 מדינת ישראל נ' ג'עברי (26.8.2012)].

9.        טענותיו של המשיב לפיהן לא הוא זה שנהג ברכב וכי אין עדי ראיה שזיהו אותו כמי שנהג ברכב, כמו גם טענותיו למחדלי חקירה בכל הנוגע לאי נטילת דגימות דנ"א מהרכב והמשקל שיש לייחס לידיעות המודיעיניות ואף הסבריו לאמרות שמסר לפני המדובב, הן טענות המכוונות כנגד הראיות גופן, וביתר דיוק חותרות תחת הקביעה החלוטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וזאת אין לאפשר.

10.      באשר ליתר טענותיו של המשיב; אכן חלפו למעלה מתשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום נגד המשיב. ברם, כאמור לצד חלוף הזמן על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים, לרבות המסוכנות הנשקפת מהנאשם. המסוכנות העולה מביצוע לכאורה של העבירות מושא כתב האישום היא ברורה ואינהרנטית להן [ראו והשוו: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 655/09 מדינת ישראל נ' אבו עאמר (23.2.2009)]. אין לקבל את טענת המשיב כי לא נשקפת ממנו מסוכנות נוכח העובדה כי המרדף היה קצר או כי בפועל לא נגרם נזק בנפש. העובדה כי בפועל לא נגרם נזק בנפש בנסיבות המקרה דנן אינה מצביע בהכרח על היעדר סיכון הנשקף מהמשיב. בהיבט זה הודגש כי: